Vayedaber

מַה נְפִיק מִן בֵּינֵיהוֹן. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבְדַּוּמָא. חִילּוּפִּין. בִּשָׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה. שְׁחָטוֹ לִשְׁמוֹ לִזְרוֹק דָּמוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ בִּשָׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן כָּשֵׁר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְיוֹן בֶּן לָקִישׁ פָּסוּל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

חילופין בשאר ימות השנה. איכא בינייהו בשאר ימות השנה וחילופין הוא דפליגי שאם שחטו לשמו לזרוק דמיו שלא לשמו בשאר ימות השנה דקי''ל פסח בשאר ימות השנה שלמים הוא כדלקמן וא''כ איפכא הוא דעל דעתיה דר' יוחנן דאית לי' דמחשבת זריקה בשעת שחיטה הויא מחשבה כשר הוא הכא שהרי כשחישב לזרוק דמו שלא לשמו והיא לשם שלמים מחשבה כשירה הוא שבשאר ימות השנה שלמים הוא ולדעתי' דרשב''ל מחשבת זריקה דשלא לשמו לאו כלום הוא בשחיטה א''כ פסול הוא שהרי שחטו לשם פסח ולשם פסח שלא בזמנו פסול הוא:

מה נפיק מן ביניהון. דר' יוחנן ורשב''ל דפליגי לעיל אם מחשבין מעבודה לעבודה בשלא לשמו ומאי איכא עוד נ''מ אחרת מבינייהו:

רִבִּי חֲנַנְיָה אָמַר קוֹמֵי רִבִּי מָנָא בְשֵׁם רִבִּי יוּדָן. טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן. כָּל שֶׁאִילּוּ יָבוֹא לְאוֹתָהּ הָעֲבוֹדָה וְאֵינוֹ מְחַשֵּׁב לָהּ. מְחַשֵּׁב הוּא מֵעֲבוֹדָה אֲחֶרֶת לָהּ. אִילּוּ שְׁחָטוֹ לִשְׁמוֹ לִזְרוֹק דָּמוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ שֶׁמָּא אֵינוֹ פִיגּוּל. שְׁחָטוֹ לִשְׁמוֹ לִזְרוֹק דָּמוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ פָסוּל. אִילּוּ שְׁחָטוֹ לִשְׁמוֹ לְקַבֵּל דָּמוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ שֶׁמָּא אֵינוֹ כָשֵׁר. 33a וּבִשְׁעַת קַבָּלָה מְחַשֵּׁב הוּא. הֲרֵי כָּל שֶׁאִילּוּ יָבוֹא לְאוֹתָהּ הָעֲבוֹדָה וְאֵינוֹ מְחַשֵּׁב לָהּ. הוּא מְחַשֵּׁב מֵעֲבוֹדָה אֲחֶרֶת לָהּ. אִילּוּ שְׁחָטוֹ לִשְׁמוֹ לְהַקְטִיר אֵימוֹרָיו שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ שֶׁמָּא אֵינוֹ פִיגּוּל. וּבִשְׁעַת הַקְטָרָה אֵינוֹ מְחַשֵּׁב. הֲרֵי כָּל שֶׁאִילּוּ יָבוֹא לְאוֹתָהּ הָעֲבוֹדָה וְהוּא מְחַשֵּׁב לָהּ אֵינוֹ מְחַשֵּׁב מֵעֲבוֹדָה אֲחֶרֶת לָהּ. אָמַר לֵיהּ. לָא תְתִיבֵינִי מִפִּיגּוּל עַל פְּסוּל. דָּמַר רִבִּי יוֹסֵה. מִן תְּרֵין מִילִּין לֹא דַמְייָא מַחֲשֶׁבֶת פִּיגּוּל לְמַחֲשֶׁבֶת פְּסוּל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

א''ל. ר' מנא לא תשיבני מפיגול על פסול דאמר ר' יוסי וכו' כדלעיל שהשיב כן ר' יוסי לר' אילא שאין למידין מחשבת פסול ממחשבת פיגול:

הרי כל שאילו יבוא לאותה העבודה ואינו מחשב לה מחשב מעבודה אחרת לה. כצ''ל כדלעיל וכדפרישית:

ובשעת הקטרה אינו מחשב. כלומר אע''פ שבשעת הקטרה גופה אינו מחשב מיהו מעבודה אחרת מחשב לה:

אילו שחטו לשמו להקטיר אימוריו שלא לשמו שמא אינו פיגול. כלומר בכה''ג בפיגול שמא אינו פיגול הוא הא ודאי אם שחטו ע''מ להקטיר אימוריו חוץ לזמנו פיגול הוא וה''ה בשלא לשמו שאם שחטו לשמו להקטיר אימוריו שלא לשמו פסול. וזהו שמוסיף ר' חנניה אדר' אילא דלעיל שאף להקטיר אימוריו הדין הוא בשלא לשמו כמו בפיגול:

הרי כל שאלו יבא לאותה העבודה ואינו מחשב לה הוא מחשב מעבודה אחרת לה. וזהו כדאמרן וכלומר שאם היה בא לאותה העבודה הויא מהניא מחשבה דידיה לפסול הלכך אע''פ שאינו מחשב לה עכשיו בשעת אותה העבודה גופה מחשב הוא משעת עבודה אחרת לה והלכך אם חישב בשעת שחיטה לזרוק דמו שלא לשמו מהניא מחשבה לפסול אבל לא אם חישב בשחיטה לקבל דמו שלא לשמו וטעמא כדאמרן שלא מצינו שאם חישב בשחיטה ע''מ לקבל דמו חוץ לזמנו שיהא פיגול ושלא לשמו למד ר' יוחנן מפיגול:

אילו שחטו לשמו לקבל דמיו שלא לשמו שמא אינו כשר ובשעת קבלה מחשב הוא. בתמיה כלומר דהשתא יהיב טעמא דלא אמרי' מחשבין מעבודה לעבודה לר' יוחנן אלא בחישב בשחיט' ע''מ לזרוק דמו בפיסול או להקטיר אימוריו בפיסול אבל לא אם חישב בשחיטה על מנת לקבל דמיו בפיסול ואם שחטו לשמו לקבל דמיו שלא לשמו לא מהניא מחשבה זו ליפסל ומפני שלא מחשב הוא בשעת קבלה גופה לשלא לשמו והרי זה למדנו מפיגול דהכלל הוא בפיגול שהמחשבה שמחשב בשעת שחיטה לזרוק דמו חוץ לזמנו או להקטיר אימוריו חוץ לזמנו או לאכול דבר שדרכו לאכול חוץ לזמנו באלו השלשה מפגל הוא בשחיטה או אם חישב כן בשעת הקבלה או בהולכה או בזריקה אם זרק ע''מ להקטיר דבר שדרכו להקטיר או לאכול דבר שדרכו לאכול חוץ לזמנו וכדתנן בפ''ב דזבחים אבל לא אם חישב בשעת שחיטה לקבל דמו חוץ לזמנו או להוליכו חוץ לזמנו שאותה המחשבה אינה כלום אא''כ חישב אותה בשעת קבלה או בשעת הולכה ע''מ לזרוק או להקטיר או לאכול חוץ לזמנו וכך הוא הדין במחשבת חוץ למקומו כדתנינן התם בהדיא. וקאמר הכא דלר' יוחנן במחשבת שלא לשמו דפוסל בפסח נמי הכי הוא דאם חישב בשחיטה לזרוק דמו שלא לשמו או להקטיר אימוריו שלא לשמו הוא דפסול כדלקמן אבל לא אם חישב בשחיטה לקבל דמו שלא לשמו:

אילו שחטו לזרוק דמו שלא לשמו שמא אינו פיגול. כלומר שמא בכה''ג אינו פיגול במחשבת חוץ לזמנו אם שחטו ע''מ לזרוק דמו חוץ לזמנו הרי פיגול הוא וא''כ ה''ה נמי בפיסול שלא לשמו שחטו לשמו לזרוק דמיו שלא לשמו פסול כדלעיל. ולגי' הספר כאן פיגול כלומר הרי הוא פסול כמו הדין בפיגול בחוץ נזמנו:

ואינו מחשב לה וכו'. כלומר הלכך אפי' הוא אינו מחשב לה לאותה מחשבת הפיסול בשעת אותה העבודה מחשב הוא מעבודה אחרת לה והיינו שמחשבת הפיסול שמחשב הוא מעבודה של שחיטה על אותה העבודה מהניא בה ופוסלה וכדמסיק ואזיל:

כל שאילו יבא לאותה עבודה ואינו מחשב לה מחשב הוא מעבודה אחרת לה. כלומר כל העבודה שאלו יבא לעשותה והיתה נעשית במחשבת פסול היה נפסל הזבח כגון בזריקה:

טעמא דר' יוחנן. אדלעיל קמהדר דטעמא דר' יוחנן דקאמר יש לשמו ושלא לשמו מעבודה לעבודה וזהו נמי כעין הא דר' אילא דלעיל אלא שר' חנניה הכא מוסיף הוא דאף להקטיר אימוריו שלא לשמו הדין כן ובמילתא בטעמא להא:

לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְשֶׁם שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא. מִכֵּיוָן שֶׁאֵין לוֹ שֵׁם נַעֲשֶׂה כְשׁוֹחְטוֹ לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ בִשְׁתִיקָה וְהוּא כָשֵׁר. אָֽמְרוּ לֵיהּ. וְאִין כֵּינִי. אֲפִילוּ שְׂחָטוֹ לִשְׁמוֹ לִזְרוֹק דָּמוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ וְיֵיעָשֶׂה מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה כְשׁוֹחְטוֹ לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ בִשְׁתִיקָה וִיהֵא כָשֵׁר. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִיּ מָאן אָמַר בִּשְׁתִּיקָה כָשֵׁר. אוֹ נֹאמַר. בִּשְׁתִּיקָה פָּסוּל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אמר ר' אבא מרי מאן אמר בשתיקה כשר. מאן לימא לך הכי דהדין כך דאם שחטו בשתיקה שהוא כשר או נאמר בשתיקה אפשר דפסול הוא שצריך שיאמר ששחטו לשם פסח ומכיון שפירש בהדיא אני שוחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו פסול:

א''ל ר' בון לשמואל בר אבא ואין כיני. וא''כ לדידך דקאמרת דמכיון דבשאר ימות השנה לא קאי ביה מחשבת לשמו כלל ונעשה כשוחטו בשתיקה מעתה נימא נמי בזמנו כן שאם שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו ויעשה משעה ראשונה שחישב עליו כאילו שחטו סתם בשתיקה דהואיל ובזמנו לשמו קאי לא מהני ביה מחשבת זריקה שלא לשמו ויהא כשר ואמאי קאמר ר' יוחנן לעיל שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו פסול:

מכיון שאין לו שם בשאר ימות השנה אין לו שם פסח אלא שם שלמים א''כ נעשה כשוחטו לשמו ושלא לשמו בשתיקה כלו' שלא חישב ואמר בו לשמו אלא כששוחטו סתם וסתמיה לשם שלמי' קאי ויהא כשר:

לשמו ושלא לשמו בשאר ימות השנה. דממתניתין לא שמענו אלא דבזמנו פסול הוא ובשאר ימות השנה מהו:

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. עַל דָּא עֲלִי אָבָּא בַּר אַבָּא. דְּאִינּוּן אָֽמְרִין. מְנַיִין שֶׁהַפֶּסַח מִשְׁתַּנֶּה לְשֵׁם שְׁלָמִים. תַּלְמוּד לוֹמַר. וְאִם מִן הַצֹּ֧אן קָרְבָּנ֛וֹ לְזֶ֥בַח שְׁלָמִ֖ים. כָּל שֶׁהוּא מִן הַצֹּאן בָּא שְׁלָמִים. הָתִיבוּן. הֲרֵי עוֹלָה מִן הַצֹּאן. דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בָא אֶלָּא מִן הַצֹּאן. יָצָאת עוֹלָה שֶׁהִיא בָאָה אֲפִילוּ מִן הַבָּקָר. הָתִיבוּן. הֲרֵי אָשָׁם. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא. מִן הַצֹּ֧אן. דָּבָר הַבָּא מִכָּל הַצֹּאן. יָצָא אָשָׁם שֶׁאֵינוֹ בָא אֶלָּא מִן הָאֵילִים בִּלְבַד. בְּכָל אָתָר אַתְּ אוֹמֵר. מִן לְרַבּוֹת. וְהָכָא אַתְּ אָמַר. מִן לְמָעֵט. אָמַר רִבִּי מָנָא. מִיעֲטוֹ. שֶׁאֵינוֹ בָא אֶלָּא מִן הָאֵילִים בִּלְבַד. הָתִיבוּן. וְהָֽכְתִיב וְאִם מִן הַצֹּ֨אן קָרְבָּנ֧וֹ מִן הַכְּשָׂבִ֛ים א֥וֹ מִן הָֽעִזִּ֖ים לְעוֹלָה. 33b מֵעַתָּה מוֹתַר הַפֶּסַח בָּא עוֹלָה. אָמַר רִבִּי אָבּוּן׃ מְשַׁנִּין דָּבָר שֶׁהוּא לַאֲכִילָה בְדָבָר שֶׁהוּא לַאֲכִילָה. [וְאֵין מְשַׁנִּין דָּבָר שֶׁהוּא לַאֲכִילָה בְדָבָר שֶׁאֵינוֹ לַאֲכִילָה.] אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מְשַׁנִּין קֳדָשִׁים קַלִּין לְשֵׁם קֳדָשִׁים קַלִּין וְאֵין מְשַׁנִּין קֳדָשִׁים קַלִּים לְשֵׁם קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן עַל דְּעֲלִי רִבִּי חֲנִינָה דְּאַתּוֹן אָֽמְרִין. אֵין הַפֶּסַח מִשְׁתַּנֶּה לְשֵׁם שְׁלָמִים אֶלָּא אִם כֵּן שְׁחָטוֹ לְשֵׁם שְׁלָמִים. וַאֲנִי אוֹמֵר. אֲפִילוּ לְשֵׁם עוֹלָה. אָמַר רִבִּי לָא. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. וְאִם מִן הַצֹּ֧אן קָרְבָּנ֛וֹ לְזֶ֥בַח שְׁלָמִ֖ים. כֹּל שֶׁהוּא זֶבַח בָּא שְׁלָמִים. מִשְׁתַּנֶּה לְמַחֲשֶׁבֶת פְּסוּל. הֵיךְ עֲבִיד. שְׁחָטוֹ לְשֵׁם עוֹלָה עַל מְנָת לִזְרוֹק דָּמוֹ לְמָחָר. מִכָּל מָקוֹם פָּסוּל הוּא. אִין תֵּימַר. מִשְׁתַּנֶּה לְמַחֲשֶׁבֶת פְּסוּל. פִּיגּוּל. אִין תֵּימַר. אֵינוֹ מִשְׁתַּנֶּה לְמַחֲשֶׁבֶת פְּסוּל. פָסול.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

היך עבידא. לענין מאי כגון ששחטו בזמנו לשם עולה וע''מ לזרוק דמו למחר דמ''מ פסול הוא וכלומר אפי' נימא דאין משתנה אלא לשלמים כדקאמרת כל שהוא זובח שלמים הוא אבל מ''מ פסול הוא נשחט שלא לשמו דאפי' לא חישב בו עוד מחשבת פסול אחר אלא דהכא מכיון שחישב ג''כ לזרוק דמו למחר מאי אי מהני ביה האי מחשבת השינוי לשם עולה להחמיר דאין תימר משתנה למחשבת פסול שחל עליו מחשבת השינוי. ולענין הפיסול שחישב לזרוק דמו למחר א''כ פיגול הוא ואין תימר שאין משתנה למחשבת פסול אחר כלל דמכיון שאינו משתנה לשם עולה לא מהניא ביה נמי מחשבה זו שחישב לזרוק דמו דלמחר לשם עולה דהא לאו עולה א''כ פסול הוא בלבד משום שנשחט שלא לשמו אבל אינו מתחייב האוכלו משום פיגול ולא איפשיטא:

משתנה למחשבת פסול. בעיא היא אם שינה הפסח לשם זבח אחר ובמחשבת פסול אם משתנה הוא וכדמפרש ואזיל ומאי נ''מ:

על דאמר ר' חנינא בשקלים גרס על דא עלי ר''ח דאינון אמרין וכו' על דבר זה דלקמיה כשעלה ר' חנינא מבבל לכאן אמר דאינון אמרין בבבל אין הפסח משתנה לשם שלמים בשאר ימות השנה אא''כ שחטו בפירוש לשם שלמים ואני אומר אפי' שחטו לשם עולה מ''מ דין שלמים עליו וכדמפרש ר' אילא טעמא מדכתיב בהאי קרא דדרשינן למותר הפסח לזבח שלמים לזבח בא ללמד שכל שהוא זובח אפי' לשם קרבן אחר בא היא שלמים:

א''ר יוסי בר' בון. בלאו הכי טעמא אחרינא איכא לפי שהפסח ושלמים קדשים קלים ועולה קדשי קדשים היא. ומשנין קדשים קלים וכו' דאלו לטעמא דר' אבון אכתי איכא למיפרך הרי אין זמן אכילה של פסח ושל שלמים שוין ואחר שעבר זמן אכילת פסח גם כן לשריפה עומד:

עולה שכולה כליל ומסתמא לא בא הכתוב אלא ללמד שהפסח שהיא לאכילה משתנה מותרו לשלמים שהן גם כן לאכילה:

התיבון. הא גבי עולה כתיב אם מן הצאן קרבנו וגומר כמו דכתיב גבי שלמים ומעתה מותר הפסח בא עולה. כך הוא בשקלים ולגי' דהכא בתמי' קאמר מעתה אמאי מותר אין הפסח בא עולה והיינו הך בדבר שאינו לאכילה:

אמר ר' מנא וכו' ובשקלים גריס אמר ר' מנא הכא נמי מן למעט מיעוט שאינו בא בן שני שנים מיעוט שאינו בא נקיבה וגבי אשם נמי מן למעט הוא שאינו בא אלא מן האילים בלבד. כלומר ה''נ האי מן הצאן דריש ביה הכל למיעוט דקרא דמישתעי בפסח שאינו אלא מן הצאן ולא מן הבקר ולא מן כל הצאן שהיא בן שני שנים ולא מן הנקבה וכן נמי דריש למעט שאין מותרו לאשם שאינו בא אלא מן האילים בלבד:

מן הצאן דבר הבא מכל הצאן. מן הכבשים ומן העזים יצא אשם וכו'. ופריך בכל אתר את אמר מן למעט והכא את אמר מן לרבות. כצ''ל וכך הוא בשקלים דהא ברישא דריש גם כן מן למעט וכאן דריש לרבות:

התיבון הרי אשם. שאינו בא אלא מן הצאן:

התיבון הרי עולה. שבאה ג''כ מן הצאן ולא מצינו שיהא משתנה לאחר שנתו לשלמים. ומשני מן הצאן כתיב דבר שאינו בא אלא מן הצאן וזהו פסח יצא עולה וכו':

על דא אמר לי אבא בר אבא. כלומר על זה שמעתי ממנו כשבא מבבל לכאן דאינון אמרין התם מנין הוא שהפסח משתנה בשאר ימות השנה לשלמים ת''ל וכו' וגרסינן להא לקמן בשקלים פ''ב:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source